לפני יותר משנתיים פרסמתי בהוצאת מנדלי מוכר ספרים ספר אלקטרוני בשם "צל האטום".
הצעתי בו מודל פיזיקלי חדש שאינו סותר את המודל הנוכחי אך מוסיף לו נדבכים חשובים שמאפשרים הן הסבר תופעות והן יישוב סתירות של המודל הקיים, הייתי משוכנע שהוא ידבר אל חלק מהקוראים.
לצערי נוכחתי שכתיבת ספר כה עמוס וארוך הייתה כנראה טעות ברמה השיווקית והתקשורתית.
הספר מורכב מחלק פילוסופי מקדים, הצעת מודל מכאניסטי פיזיקלי חדש ולאחר מכן מהצעת מחקרים מכריעים שעשויים לאושש את המודל המוצע.
נוכחתי שהייתה לי ציפייה בלתי ריאלית שלקורא תהיינה פתיחות וסבלנות יתרות והוא יהיה מוכן להשקיע את המאמץ התפיסתי והאינטלקטואלי הרב שנדרש לשם קריאת הספר הארוך והמייגע למדי והטמעת המושגים והתכנים שבו רק משום שהדבר הוצג בספר מושקע ומשום שאני אישית מאמין בו.
לא לקחתי בחשבון את כמותו האסטרונומית ואיכותו הירודה של החומר התיאורטי שמפורסם בתקשורת האלקטרונית והמודפסת במסגרת תיאוריות הניו אייג' שמערבות מיסטיקה במודלים מוזרים ומשונים שבינם לבין מדע תקני אין ולו מכנה משותף מזערי.
בדיעבד הבנתי שעל מנת שהדברים שאני מפרסם יוכרו כלגיטימיים וככאלו שאינם משתייכים לזרם הניו אייג' עלי לעגן אותם בהקשרם ההיסטורי הנכון ובזרמים הפילוסופיים והמדעיים אליהם הם משתייכים.
כחלק מכך עלי גם לנמק מדוע המבנים המטפיזיים שיצרתי הם לגיטימיים מבחינת הקריטריונים שטבע תומס קון וטבעו בכירי ההיסטוריונים והפילוסופים של המדע למודל פיזיקלי קביל.
עלי לנמק מדוע הם עקביים עם ניבויי התיאוריה האטומית , פשוטים ובהירים ומאפשרים הסבר מספק של מגוון תופעות השדה, חסכוניים בהנחות יסוד ופוריים יישומית ותיאורטית.
הם גם מאפשרים יישוב סתירות ובעיות שהמודל הנוכחי לא הצליח לתת להם הסבר או פתרון מספקים כגון הסבר כוח הכבידה, מהות החומר האפל והאנרגיה האפלה, הסבר הסיבוב המואץ של אטומים וכוכבים שבשולי הגלקסיות וכיו"ב.
בנוסף לכך הבנתי שבכדי להגיע לקורא הפוטנציאלי עלי לפרסמם בסדרת מאמרים מעניינים , קצרים ותמציתיים שלא יאתגרו יותר מדי את גבולות הקשב של הקורא המתעניין אך הספקן והקצר בזמן.
ניתן לומר באופן כללי שהתקופה שמעניינת אותי ושממנה אני שואב את עיקר רעיונותיי היא תקופת עידן הנאורות, משמע המאות ה17 וה18. מודלים של ניו אייג' מעניינים אותי כקליפת השום..
המודלים שמרתקים אותי הם המודלים המכאניסטיים המרכזיים שנוצרו באותה התקופה שנועדו לאפשר לנו להבין ולהכיר את המנגנון המכאני שעומד בשורש התופעות המוכרות לנו- תופעות השדה. אני רואה את היוזמה התיאורטית שלי כמשתייכת לזרם זה.
תקופת הנאורות התאפיינה בחתירה בלתי נלאית להבנת עומק של המנגנון המטפיזי שעומד בשורשן של תופעות הטבע.
כיום אנו נמצאים במעין תקופת ימי ביניים חשוכים במובן זה. ימי ביניים אילו דומים במידת מה לימי הביניים שבהן החשיבה החופשית והיצירתית נשלטה על ידי דוגמות דתיות. כיום חשיבה זו נבלמת על ידי הדוגמה שאומרת שפוריות ויישומיות התיאוריות היא העיקר, שניתן להסתפק במודלים מתמטיים פוריים ואין טעם להתאמץ בשאלת ההסבר וההבנה שהיא שולית.
שאלת נחיצות ההבנה וההסבר של מודל מדעי הולם היא שאלה שנדחקה במאות ה20 ו21 לקרן הזווית. היא נדחקה דווקא בגלל ההצלחה המחקרית והיישומית המדהימה של מודלים מתמטיים. המודל המתמטי המרשים ביותר שנוצר באותה התקופה היה כמובן המודל של ניוטון שעיקרו חוקי טבע שנוסחו בשפה מתמטית ואפשרו בדיקה מחקרית שלהם.
מודל זה פתח אפשרות למדע התקני ולהתקדמות המסחררת של המדע שהושגה מאז בעיקר באמצעות כלים של מחקר ופיתוח.
למרות שביעות הרצון הרבה מפוריות המודלים וההתקדמות היישומית המדהימה שהם אפשרו עדיין לא מאוחר מדי להעלות מחדש את השאלה שהייתה שאלה מרכזית ומהותית בעידן הנאורות והיא עד כמה יש לתת מקום לקריטריון ההבנה בין הקריטריונים שנדרשים למודל הולם:
עד כמה תיאוריה פיזיקלית אמורה בין השאר לתת מענה לצורך שלנו להבין את המנגנון שנמצא בשורש עולם התופעות.
על פי ספרו של תומס קון , המבנה של מהפיכות מדעיות, מהפיכה מדעית משנה בין השאר את סדרי העדיפויות של הקריטריונים שמבדילים בין תיאוריה טובה וקבילה לבין תיאוריה חסרה שאמורה להיחשב כפחות קבילה.
לדעתו המהפכה המדעית הניוטונית שחלה במאה ה18 הובילה בסופו של דבר לזניחת קריטריון ההבנה המכאנית ודחיקתו לשוליים וזאת מבלי שלניוטון הייתה כוונה לכך.
קון כותב:
" לפני שנולד ניוטון הצליח סוף סוף המדע החדש של המאה השבע עשרה לדחות את ההסברים האריסטוטליים והסכולסטיים שבוטאו במונחים של המהויות של גופים חומריים.
הקביעה שאבן נפלה מפני שהטבע שלה הניע אותה כלפי מרכז היקום נראתה עתה כמשחק מילים טאוטולוגי ולא יותר ולא כמו שנחשבה קודם.
מכאן ואילך כל זרם התופעות החושיות, ובכלל זה צבע, טעם ואפילו משקל, היה אמור להיות מוסבר במונחים של גודל, צורה, מיקום ותנועה של החלקיקים היסודיים של חומר בסיסי.
הייחוס של תכונות אחרות לאטומים הבסיסיים היה כמו חוכמת הנסתר, ולכן עמד מחוץ לתחום לגבי המדע.
מולייר תפס במדויק את הרוח החדשה כאשר שם ללעג את הרופא שהסביר את יעילות האופיום כסם שינה בכך שייחס לו פוטנציה מרדימה."
גם תומאס הובס התייחס לסיבה התכליתית האריסטוטלית כמגוחכת שכן היא מאנישה חפץ דומם ומייחסת לו תכונות נפשיות
הוא טען " אך אם תשאל למה כוונתם בדברם על כובד, הם יגדירו אותו כתשוקה לרדת למטה אל מרכז הארץ. כך הסיבה שהדברים שוקעים מטה היא תשוקתם להיות למטה.
במילים אחרות, גופים נופלים או מתרוממים מכיוון שתכונתם היא ליפול או להתרומם. זאת כאילו לאבנים ולמתכות היו רצונות, או כאילו יכלו לזהות את המקום שברצונן להגיע אליו, כמו האדם".
על פי הפילוסופיה המכאניסטית , ההסבר הקביל היחידי לתופעות הוא הסבר שקשור למפגש של מסה במסה אחרת, כלומר חומר שארוז בתוך מבנה של חלקיקים יסודיים ודחיפות הדדיות שמתקיימות בין חלקיקים בסיסיים אילו שיוצרות את מגוון תופעות השדה.
הפילוסופים המכאניסטים חשבו שכל היקום פועל על פי עקרונות הדומים לפעולת השעון המכאני. כל תנועה מיוצרת באמצעות מגע של חומר בחומר וכך ניתן באמת להבין את הדרך בה פועל העולם.
במאה ה16 החלו לייצר שעונים סגורים שאי אפשר היה לראות מבחוץ את המנגנון המכאני שלהם. שעונים אילו נראו מבחוץ כבעלי חיות וזאת למרות שכל פעולתם הייתה למעשה מכאנית וקבועה מראש.
התבוננות זאת בשעון הובילה את הפילוסופים המכאניסטיים למחשבה שגם היקום כמו השעון נע על פי פעולת מנגנון מכאני סמוי מן העין שמחולל את כל התנועה ואת תופעות השדה.
גם הסדירות שניתן למצוא בחוקי הטבע גרמה לחשיבה שקיימים מנגנונים קבועים בדומה למנגנון השעון שמסדירים את הקביעות הזו.
ניוטון יצר תיאוריה שכללה שימוש במונחי יסוד כגון מסה, מהירות, תאוצה וכוח ושאף להחיל תיאוריה זו על החלקיקים הבסיסיים ואף להסביר לפיה גם את התנועה ההדדית והאינטראקציה שבין החלקיקים הבסיסיים.
יחד עם זאת הוא התקשה מאוד להסביר תופעות מסוימות כגון תופעת הגרביטציה במונחים בסיסיים כגון דחיפות הדדיות של "גופיפים" (כך כינו במאה ה17 את החלקיקים הבסיסיים).
ניוטון הקדיש לכך תשומת לב רבה ומתוך כך התייחס גם לנושא המטפיזיקה.
הוא הגיע למסקנה שכנראה בלתי אפשרי לבחור בחירה מושכלת במטפיזיקה מסוימת שתסביר את חוקי הפיזיקה שגילה מכיוון שאין קריטריונים ברורים להעדפתה של מטפיזיקה מסוימת על אחרת.
הוא טען שכל תופעה ניתן להסביר באמצעות אין ספור מטפיזיקות שלא ברור כלל ועיקר על סמך מה ניתן להעדיף אחת מהן על פני כל השאר.
לכן הוא הציע לשים את הדגש במודל שהציע על חוקי הטבע בצורתם המתמטית, שכן רק אותם ניתן לבדוק בשיטות מחקריות, לאוששם או להפריכם וכך לקבוע את מידת תקפותם ואת מי מהם רצוי להעדיף על פני אחרים.
לגבי העקרונות המתמטיים של פילוסופיית הטבע הוא טען " עקרונות אילו נחשבים בעיני לא כתכונות נסתרות שאמורות לנבוע מצורתם המסוימת של הדברים, אלא כחוקים כלליים של הטבע, שמהם נובעים הדברים עצמם.
אישושם משתקף לנו באמצעות התופעות, אף על פי שסיבותיהם אינן ידועות לנו עד כה. אם כן התכונות בלבד הן גלויות והסיבות הן נסתרות מהעין"
ניוטון היה במהותו מכאניסט, אלא שהוא הרגיש שאין לו את הכלים והיכולת לבחור במודל מכאני מסוים שעומד בשורש התופעות שאותן הוא אפיין באמצעות חוקים מתמטיים.
בתקופתו של ניוטון לא היו כמעט בנמצא תיאורטיקנים שכפרו בקיומו של האל. התקופה הייתה הרבה יותר דתית מתקופתנו ואימת הכנסייה עדיין שררה על הכול.
הייתה אז מעין שליטה דיקטטורית רעיונית כנסייתית שהגבילה את החשיבה החופשית וחייבה את הנחת שליטתו של האל בתוך כל תיאוריה מדעית שפורסמה.
לשם המחשת שלטון ואימת הכנסייה ניתן להתבונן בסיפורו של ברונו.
ג'ורדנו ברונו לא כפר למעשה בעצם קיומו של האל, הוא כפר רק בעצם מרכזיותם של האדם וכדור הארץ ביקום.
. ברונו הטיל ספק בגורמים הבאים:
- ייחודו ומרכזיותו של האדם כקובע את גורל היקום.
- ייחודו של כדור-הארץ כמרכז היקום וכמקום ייחודי בו שוכן יצור שכלי ותבוני.
- מרכזיות השמש.
מתוך כך הוא הציג תיאוריה אסטרונומית אשר סתרה יסודות מרכזיים באמונת הכנסייה. בייחוד את רעיון שליטת האל באדם ורעיון מרכזיותו ושליטתו המכרעת של האדם ביקום.
האל המופשט והרוחני שלו הוא אל המייצג את הטוב והמושלם. הוא גם האל שברא את כל הקיים ביקום. הוא ברא את העולם לא מתוך רצון, אלא מתוך היותו טוב מוחלט המשרה את טובו על היקום.
ברונו סבר שמתוך היות האל המופשט אינסופי ניתן להניח שגם היקום הוא אינסופי.
לפי תיאוריה זאת, מרכז היקום הוא בכל מקום וליקום עצמו אין גבול. היקום האינסופי של ברונו היה מלא ב"אוויר טהור" – אתר (זאת תפיסה שמקבילה לתפיסת האתר המאוחרת יותר).
לתפיסתו, האתר לא הפריע לתנועת הכוכבים אלא השפיע על תנועה זאת ע"פ חוקי-הטבע.
ברונו טען, כי אותם חוקי-טבע תקפים בכל מקום ובכל זמן, בתוך החלל והזמן האינסופיים.
ביקומו של ברונו לא היה מקום למושגים הנוצריים של בריאת העולם ואחרית הימים. כל דבר שקיים – קיים בכוח (בפוטנציה) או בפועל. כל מה שיכל להתממש, התממש בפועל. לעומת זאת, כל מה שאפשרי יוכל להתממש בפועל בעתיד.
ע"פ ברונו, אנו מכירים את האל ואת טיבו דרך הבריאה. מאחר שהיקום הוא אינסופי, הרי שגם האל הוא אינסופי. ממילא לא ניתן לראותו ובטח שלא לשמוע את קולו. לאלוהים אין קשר מיוחד לחלק אחד של היקום יותר מאשר למשנהו.
הוא ללא ספק לא מתמקד במיוחד לא באדם ולא בכדור-הארץ.
לכן, אין סיבה שלא תהיינה ביקום שמשות נוספות, ואין סיבה שלא יהיו גם כדורים נוספים הדומים או זהים לכדור-הארץ. על חלק מכדורים אלה בהחלט עשויים להיות יצורים תבוניים המקבילים לאדם ואף עולים עליו בתבונתם.
התיאוריה של ברונו התנגשה בשני רעיונות מרכזיים של הדוגמה הכנסייתית: רעיון מרכזיותם של כדור הארץ והאדם ביקום ורעיון ההשגחה העליונה הפרטית והמתמדת של האל על כל הקיים ביקום בכלל ועל האדם וגורלו בפרט.
רעיונות אילו היו בעלי חשיבות עליונה לכנסייה. הם אפשרו לכנסייה להדגיש את חשיבות קבלת הנצרות וקיום מצוותיה כדרך להצלת האדם והיקום מהרס ומייסורי הגיהינום.
כנראה משום כך הנהגת הכנסייה חשה שאינה יכולה לוותר עליהם כמנופי השפעה ושליטה ומכאן ניתן להבין את הדרישה הבלתי מתפשרת שהוצבה בפני ג'ורדנו לחזור בו פומבית מרעיונותיו.
ברונו נכלא ועונה על ידי הכנסייה שדרשה ממנו לחזור בו מדבריו.
להבדיל מתיאורטיקנים אחרים שנכנעו לדרישת הכנסייה הוא סירב לחזור בו מחלק מהדברים וכתוצאה מכך הוא הועלה למוקד בשנת 1600 , זמן קצר יחסית לפני לידת ניוטון.
כתוצאה מאווירה זו של כפייה והדגשת נחיצות ההכרה בהשגחה הפרטית והמתמדת, הדת, הפילוסופיה והמדעים היו כלים שלובים באותם הימים.
בהתאם לכך היו גם במוסדות האקדמיים של אותה התקופה תיאורטיקנים ופילוסופים רבים שהיו גם אנשי דת וניסו במסגרת פילוסופיית המדעים השונים להוכיח את נחיצות הנחת השגחתו התמידית והכוללת של האל על עולם התופעות בכלל וחוקי הטבע בפרט.
ניסיון מעין זה של איש אקדמיה שהיה גם איש דת והכין סדרת הרצאות בנושא שנקראה בשם הפרכת האתיאיזם הגיע גם לפתחו של ניוטון.
ניוטון לא כפר בקיומו של האל אך יחד עם זאת החזיק בתפיסה פילוסופית מכאניסטית.
תפיסה זו כפי שנוסחה באותה תקופה אינה עומדת בסתירה להנחת קיומו של האל. היא רק מטילה ספק בהנחת הנחיצות של השפעה מתמדת של האל על כל תופעה ותופעה.
חסידי התפיסה המכאניסטית טענו באותה התקופה שהאל יצר ברגע בריאת העולם מנגנון מושלם ופועל מאליו שמכונן את תופעות הטבע ולכן לא נדרשת השגחה אלוהית מקומית ומתמדת על כל תופעה ותופעה.
לעומת זאת חסידי ההשקפה של השפעה אלוהית מתמדת טענו שהאל נמצא בכל מקום ומכונן את חוקי הטבע בכל רגע ורגע. חוקי הטבע הם למעשה חוקי האל ששולט שלטון טוטליטרי וריכוזי בכל נקודה ביקום.
תיאוריה מסוג זה יצר ,למשל, גוטפריד לייבניץ שטען לקיומן של מונאדות שהן החלקיקים הבסיסיים ביקום ומהוות חלקים שמואצלים מהאל. המונאדות מאפשרות את החלת חוקי האל על כל גופיף וגופיף.
כיום, בתקופתנו הליברלית יותר, ישנם חסידי פילוסופיה מכאניסטית שאינה מסתמכת כלל ועיקר על קיום האל כבסיס ליצירת המנגנונים המכאניים שבבסיס התופעות.
חסידי השקפה זו טוענים שהמנגנון המופלא של המבנים המורכבים ביקום נוצר מהחלקיקים הבסיסיים בדרך שהיא אקראית, ונוצרה ללא תכלית מסוימת או השגחה אלוהית.
הסיבה להימצאות מנגנונים טבעיים בעלי מנגנון מופלא ועמיד ביקום היא שרק המבנים בעלי המנגנון המכאני המתאים נותרו יציבים לאורך זמן למרות כוחות הטבע האנטרופיים השונים שפעלו עליהם.
הסבר זה תואם את ההסבר האבולוציוני שטען ליציבותם היחסית והישרדותם של הכשירים ביותר גם בעולם הביולוגי והחי ( stability or survival of the fittest ).
כיום המחלוקת הערה יותר היא בין חסידי הפילוסופיה המכאניסטית שמאמינים בקיומו של האל שיצר מלכתחילה את המנגנון המכאני המופלא ששולט בטבע לבין המכאניסטים שמאמינים שהמנגנונים המכאניים נוצרו בדרך אבולוציונית.
ישנם כיום גם כאילו שמאמינים שהאל יצר גם את חוקי האבולוציה וכך אין סתירה בין הנחת האבולוציה לבין הנחת קיומו של האל. אני משוכנע שג'ורדנו ברונו היה מאמץ הנחה זו שכן היא מתיישבת יפה עם התיאוריה שלו. אחרים שנוטים לכיוון האתיאיסטי יטענו שהנחת האבולוציה מייתרת את נחיצות הנחת קיום האל.
במאה ה17 המחלוקת הערה המרכזית הייתה בין חסידי הפילוסופיה המכאניסטית שהאמינו שהאל יצר בתחילה מנגנון מכאני אוטונומי לבין חסידי הפילוסופיה הסכולסטית או האריסטוטלית שהאמינו שהאל משרה בתמידיות על החומר תכונות שונות ופועל ברציפות בכדי לקיים את חוקי הטבע בכללותם ואת כוח המשיכה בפרט.
עדות להתדיינות הערה שהתקיימה בסוף המאה ה17 באשר לנחיצות הנחת קיום והשפעת האל המתמדת על תופעות הטבע ניתן למצוא בהתכתבות המעניינת שקיים ניוטון עם ריצ'רד בנטלי שעמד להתמנות בשלהי המאה ה17 לראש הטריניטי קולג' (כיום המקום נקרא קינגס קולג' והוא משמש גם כיום כמוסד אקדמי יוקרתי ב"קיימברידג'', בעבר הוא נקרא טריניטי על שם השילוש הקדוש).
בנטלי היה ב1690 כומר שהוסמך לרמה הראשונה של הכמורה.
לקראת מינויו לראשות הקולג' הוא נבחר לשאת את סדרת ההרצאות על שם רוברט בויל ב1692, ולסדרה הראשונה הוא הוא בחר לקרוא "הפרכת האתיאיזם".
בנטלי הכין אז סדרת הרצאות בדבר נחיצות הנחת קיומו של האל והשגחתו הפרטית והמתמדת לצורך הסבר תופעות הטבע (גישה סכולסטית) והתמקד בתחילה בהסבר כוח הכבידה.
לצורך הכנת ההרצאה הוא התייעץ בניוטון באמצעות חליפת מכתבים.
באחד ממכתביו הראשונים הוא שאל את ניוטון האם כוח הכבידה בו גופים מפעילים משיכה מרחוק על גופים אחרים דרך ריק אינה מחייבת את הנחת קיומו של האל והשפעתו המתמדת.
מעיון מעמיק במכתב התשובה של ניוטון ניתן להבין כי ניוטון האמין בקיום אתר או חומר אחר המצוי בחלל ופועל באופן רציף על שני הגופים שנמשכים זה לזה כבסיס לכוח המשיכה.
הדבר כנראה נובע מכך שהוא היה בעל השקפה פילוסופית מכאניסטית שנחשבה למתקדמת יותר ואף מתריסה ונועזת באותה התקופה שכן היה בה ערעור על השגחת האל הפרטית והמתמדת.
מכיוון שלא הייתה בידיו השערה מספקת לגבי מהות אותו החומר וכיצד הוא פועל ואולי גם מכיוון שלא רצה להתחייב במכתבו לבנטלי על השקפה מכאניסטית, הוא ערפל במידה מסוימת את המסר שלו בסיום המכתב הקצר והותיר את הפתרון המפורש יותר לדורות הבאים.
יחד עם זאת הוא לא נסוג בשום חלק מהמכתב לתפיסה סכולסטית או אריסטוטלית.
במכתב שכתב לבנטליהוא כותב:
"לא יעלה על הדעת שחומר גולמי ודומם יוכל ללא תיווכו של דבר מה שאינו חומרי לפעול ולהשפיע על חומר אחר ללא מגע הדדי עמו. זאת כפי שחייב להתרחש באם המשיכה במובן אליו התכוון אפיקורוס היא מהותית ומוטמעת בחומר.
זאת אחת הסיבות מדוע לא רציתי שתייחס לי את גילוי כוח המשיכה הטבוע בחומר, כך שגוף אחד יכול לפעול על גוף אחר ממרחק ודרך ריק ללא תיווך של גורם אחר נוסף ודרך אותו ריק ובאמצעותו יעברו הפעולה והכוח מגוף אחד לאחר.
זאת תפיסה חסרת שחר בעיני במידה כזו שאיני מאמין שמישהו בעל כושר חשיבה בנושאים פילוסופיים יקבל אותה אי פעם. את המשיכה חייב לגרום משהו הפועל ברציפות ע"פ חוקים מסוימים. אני משאיר לקוראי שיפעילו שיקול-דעת ויסיקו אם דבר זה הוא חומרי או לא."
עיון זהיר בנוסח זה מגלה שניוטון אמר כאן בתחילה דבר מוגדר על נחיצות לוגית של הנחת תווך חומרי דינאמי שמפעיל השפעתו על שני הגופים שמעורבים במשיכה ביניהם ורק לאחר מכן ערפל מעט את המסר וציין שהקורא צריך להפעיל את שיקול דעתו.
יתכן והערפול נובע גם מסיבה פוליטית שכן ניוטון חי ועבד באותה תקופה בטריניטי קולג' והיה תלוי במידה מסוימת בבנטלי שהיה כבר אז מועמד לעמוד בראש הקולג'.
ניוטון אולי גם חשש שאחיזה בפילוסופיה מכאניסטית מפורשת תהווה התרסה אל מול הנחת ההשגחה הפרטית המתמדת , תכעיס את בנטלי ותזכיר לו אפילו במידה מסוימת את תפיסתו של ברונו .
יחד עם זאת באותה התקופה שלט כבר זרם פילוסופי מכאניסטי שביקש הסברים מכניים לכל תופעה כחלק מיצירת תיאוריה קבילה.
זרם זה התפתח במאה ה17. כאמור, חלוץ הזרם היה ג'ורדנו ברונו שטען שהאל הוא אין סופי וערטילאי.
קופרניקוס היה הראשון בתקופתו שטען שכדור הארץ אינו נמצא במרכז היקום אלא סובב סביב השמש. יוהנס קפלר ניסח חוקים מתמטיים שמאפיינים את תנועת הכוכבים.
קפלר כתב " אני עסוק ביותר בחקירת הסיבות הפיזיות, מטרתי היא להראות שמכונת היקום אינה דומה לישות אלוהית חיה אלא לשעון."
בתחילה הייתה נטייה לדחות את התיאוריה של ניוטון בגלל כישלונה בהסבר הגרביטציה אך המדענים נזקקו לחוקי ניוטון לצורך ניהול מדע תקני ולכן לבסוף התקבלה התיאוריה שלו.
יחד עם זאת בעקבות חוסר העזה או חוסר עיסוק מעמיק במטפיזיקה באותה תקופה חזרו מדעני התקופה לתפיסה סכולסטית שגרסה שהמשיכה היא תכונה שטבועה בחומר.
ניוטון כלל וכלל לא התכוון לכך וישנן עדויות רבות לכך שתפיסתו הייתה מתקדמת ומכאניסטית.
למרבה הצער כנראה שמספיק היה המשפט שלו שלא ניתן להכריע בין מטפיזיקות שונות בכדי לרפות את ידי המטפיזיקאים ולהוביל למצב בו ההתמקדות היא בתיאוריות המתמטיות ובשיטה המחקרית לבדיקתן.
מסתבר שכאשר אתה זונח את הנושא המכאניסטי והמטפיזי אתה לא מוותר לגמרי על נושא ההסבר אלא שמה שמתרחש בד"כ היא חזרה להסבר הסכולסטי הטאוטולוגי והפשטני ביותר.
מדענים כנראה אינם יכולים לוותר על השאיפה להבנה או להסבר וכשהם מוותרים על עיסוק רציני ומושכל במטפיזיקה הם למעשה בוחרים במטפיזיקה הפשטנית והטאוטולוגית ביותר.
מדוע גופים נמשכים? כי ישנו כוח משיכה ביניהם. מדוע זרם זורם? כי הוא נמשך מהקוטב השלילי אל הקוטב החיובי וכיו"ב.
שאלה חשובה שמתקשרת לכך היא מהו מודל הולם? האם זהו מודל שמאפשר לפתור חידות ולנבא ניבויים ולא מעבר לכך, או שזהו מודל שיאפשר לנו בנוסף לכך להבין את שדה התופעות?
אותי אישית מודל מתמטי טהור או כזה שמשלב הסברים סכולסטיים לא סיפק מעולם. בעקבות התלבטות ויצירה בנושא אני משוכנע שהצלחתי ליצור מודל פשוט שיכול לאפשר הבנה מספקת של כל תופעות השדה.
מה שאני מציע כרגע איננו מהפיכה מדעית אך הוא עשוי להוביל בעתיד למהפכה מדעית.
השינוי שיועלה בסדרת מאמרים זו הוא שינוי מטפיזי בעיקרו אך הוא גורר אחריו שינוי בהבנת מהות כל המבנים היציבים יחסית שקיימים ביקום והבנת הדינמיקה של שדה התופעות.
שדה התופעות מחולק כיום לתחומים שונים: ישנם השדה המגנטי, השדה האלקטרו מגנטי והחשמלי, השדה של גלי הקרינה והאור, שדה כוחות הכבידה, שדה גלי הקול וההדף, שדה האנרגיה והחום, השדה של כוחות הביקוע וההיתוך וכיו"ב.
לכל שדה ישנן יחידות מידה לגבי גדלים וכמויות בסיסיים של התופעות שהוא מייצר וישנם חוקים שמאפשרים לנבא את גודל ועוצמת התופעות על פי פרמטרים שונים.
מזה שנים רבות נעשה מאמץ מתמשך ליצור תיאוריית שדה מאחדת. תיאוריה שתסביר את כל תופעות השדה על פי מונחים משותפים בסיסיים ופשוטים ביותר ותייתר את הצורך לחלוקת השדה לשדות שונים.
לצורך כך צריך לבנות מודל שמתאר את החלקיקים הבסיסיים שיכולים להסביר את כל תחומי השדה השונים ואת דרך התהוותם והאינטראקציה ביניהם שמובילה ליצירת תופעות השדה.
מדובר כאן ביצירת במטפיזיקה הולמת שתאפשר את הבנת המנגנון לפיו פועל שדה התופעות שסובב אותנו.
המנגנון כולל את החלקיקים הבסיסיים ואת האינטראקציה שמתקיימת ביניהם.
בדומה לכך אם נרצה להבין כיצד פועל שעון מכני עלינו להכיר את גלגלי השיניים והקפיצים שמרכיבים אותו ואת דרך הפעולה שלהם.
מבחוץ אנו רואים את מחוגי השעון שמורים על השעה. מבפנים קיים מנגנון סמוי מן העין שיוצר את תנועתם הסיבובית של מחוגי השעון.
כאנלוגיה לכך הישים המטפיזיים הם אילו שקובעים את דפוסי התנועה וההתגבשות של הישים השונים שמרכיבים את עולם התופעות.
אינני בטוח כלל ועיקר שאפשרי כיום לעורר באופן יזום מהפיכה מדעית. אני מעלה אמנם מודל חדש אבל ללא קשר לאיכותו לא ברור כלל שהוא אכן יתקבל בברכה.
מהפכות מדעיות מתקבלות בברכה כאשר קיים משבר עמוק וויכוח פעיל בקרב הקהילייה.
במאות ה18 וה19 התקיים ויכוח שכזה לגבי עצם קיום האתר או לגבי מהות האור.
כיום נראה שניתנו תשובות מספקות למדי בנושאים אילו ושאלות כגון: האם האתר קיים או לא והאם האור הוא גל או חלקיק אינן עומדות בראש סדר היום.
אם אצליח לעורר מחדש שאלות ונושאים שנכנסו למעין שנת חורף ארוכה מאז תום עידן הנאורות שהסתיים באמצע המאה ה19 עם עליית המהפכה התעשייתית אולי אצליח לתרום לעליית עידן נאורות חדש- העידן הפוסט הייטקי.
הקדמתי כאן רקע לתחומי העניין והיצירה שלי. החל מהמאמר הבא אציג בתמציתיות את עיקרי המודל המוצע. תגובות תתקבלנה בברכה.
